רש"י על פסחים נ״ב ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים נ״ב ע״ב:א׳ רש"י על פסחים נ״ב ע״ב:ג׳ »

1 תוספתא כפשוטה על שביעית פתח ↗

1. מבערן במקומן דברי ר'. וכ"ה בד ובכי"ע ובריבמ"ץ פ"ו מ"ה, ובר"ש שם אלא שהגירסא שם צריכה תיקון ע"פ פי' הרא"ש בפי שנים. וכן גרס כאן "דברי רבי", גם בכפו"פ פמ"ח עמ' תר"ס, וכ"ה בירושלמי כאן ספ"ו בנוסח הרש"ס. אבל בד"ו: דברי ר"ש, וכן בכי"ר שם: דברי ר' שמעון. ובבבלי פסחים נ"ב ב': מתבערין בכל מקום שהן ולא נזכר שם "רבי". ופירש"י: מתבערין. כשתגיע עונת הביעור שכלו לחיה. בכל מקום שהן. ולא מטרחינן ליה להחזירן לארץ. ובירושלמי הנ"ל אמרו: ובלבד שלא יעבירם ממקום למקום. וא"כ במקומן הוא בדווקא. וכן פסק הר"מ בפ"ז מה' שמיטה הי"ב.והדברים מתבארים מתוך הספרא בהר פ"א ה"ט, ק"ו ע"ג: "מה שבארצך אוכלים, לא מה שהוציא עקילס לעבדיו לפונטוס". ומכאן שהפירות אסורות באכילה בחו"ל. ולפיכך פירש הראב"ד שם: "ועוד אני אומר כי אעפ"י שהן אסורין באכילה אינם מתבערים עד שיגיע זמן הביעור, ואם רצה להחזירם לא"י ולאכלן רשאי. אבל אם הגיעם שם בזמן הביעור בהא פליגי תנאי וכו', וזה הביעור או שריפה או קבורה הוא". כלומר, מכיון שהם אסורים באכילה בחו"ל, הרי אין שם ביעור אלא שריפה או קבורה, ולא כביעורן בא"י עיין בהשגות פ"ז מה' שמיטה ה"ג. ולפיכך אסור להעבירם ממקום למקום, שלא יבוא ליהנות מהם, או מפני חשד סחורה.1ועיין בתוספ' פסחים נ"ב ב' ד"ה ר"ס. ועיין בתוספ' שם ד"ה מתבערין. אבל מדברי רש"י שם מוכח שפירש דין בעור בא"י ולא בחו"ל, ולפיכך השיגו מה שהשיגו.

2 פסחים פתח ↗

תְּנַן הָתָם, שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְבִיעוּר: יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְגָלִיל. וְשָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת בְּכׇל אַחַת וְאַחַת. וְלָמָה אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְבִיעוּר? שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכׇל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ.

3 פסחים פתח ↗

4 תוספתא כפשוטה על שביעית פתח ↗

20-21. שלש ארצות לביעור וכו'. במשנתנו פ"ט מ"ב: שלש ארצות לביעור. יהודה ועבר הירדן והגליל. ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת וכו', ולמה אמרו שלש ארצות? שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה. ופירשו הר"מ בפיה"מ ובפ"ז מה' שמיטה ה"י ורש"י פסחים נ"ב ב' שאוכלין בכל יהודה וכו' כל זמן שלא כלו הפירות לחיה באחת מג' הארצות שלה, ואין כאן לדין הבעור אלא ג' ארצות. אבל בתוספות שם חלקו על רש"י והוכיחו מדברי ר' שמעון שבמשנתנו ומן הירושלמי בסוגיין שדין בעור הוא בכל ארץ וארץ לחוד ויש כאן תשע ארצות. וכן פירשו הר"ש והרא"ש גם במשנתנו כאן. ובר"ח פסחים שם הביא את משנתנו ולא פירשה מפני שפשוטה היא. וכנראה שפירש כר"ש הנ"ל. ועיין בפאת השלחן סי' כ"ז ס"ק ט' אות י"ב.אבל בתוס' רי"ד פסחים שם הביא את התוספתא כאן והוכיח ממנה שלא כפירוש רש"י, וכן הוכיח בח"ד ובפאת השלחן הנ"ל. ולעצם ההלכה של ארצות שונות לביעור, עיין במכילתא דרשב"י עמ' 157.

2 שלש ארצות - בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין ביעור שאין זו סומכת על זו משכלו בה ואע"פ שלא כלו בחבירתה:

3 ושלש ארצות בכל אחת ואחת - שחלוקות במנהג קיום פירותיהן שפירותיהן כלות של זו קודם לזו ואעפ"כ עשינו כולן אחת לביעור כדמפרש ואזיל:

4 ולמה אמרו שלש ארצות - הואיל ושלש ארצות לכל אחת הרי כאן תשע ארצות למאי הילכתא אמרו שלש ארצות לביעור ותו לא:

5 שיהיו אוכלין בכל אחת - עשאום לשלש שבכל אחת כאילו הן אחת ואוכלין בכל אחת ואחת מהשלש החלוקות לביעור עד שיכלה האחרון שבשלש ארצותיה אוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצותיה וכן בעבר הירדן וכן בגליל:

« רש"י על פסחים נ״ב ע״ב:א׳ רש"י על פסחים נ״ב ע״ב:ג׳ »